היוגה סוטרות של פטנג'לי זכו בשנים האחרונות להכרה ציבורית רחבה בישראל. יש הקוראים לסוטרות היוגה "התנ"ך של היוגה" ואין זרם כמעט שלא מתייחס אליו. נכתבו עליו ספרים פרשניים רבים, גם בעברית, וכעת הגיע הזמן להציץ קצת מעבר אל טקסט יוגי אחר: האתה יוגה פרידיפיקה. זהו טקסט איזוטרי, המכונה לעתים כטקסט טנטרי-יוגי, שנכתב במאה ה-14 כנראה, על ידי היוגי סווטמראמה (svātmārāmaḥ). יש המתייחסים לטקסט כאל טקטס מאגי בעל איכויות טרנספורמטיביות הנובעות מפרקטיקות היוגה המובעות בו, וכן הדיון על סידהיז, כוחות על טבעיים, מעורר אף הוא מחלוקת בקרב החוקרים. הטקסט מהווה מעין "ספר הפעלה" לטכניקות היוגה השונות, כשבעצם הוא מתחלק לארבעה חלקים ("פאדה", שהיא רגל בעצם): אסאנה, פרק העוסק בתנוחות היוגה עם דגש על איכויות הריפוי שלהם. פראניאמה, פרק העוסק בתרגילי נשימה ועל איכויות הריפוי שלהן, עם פירוט על המשמעות הרוחנית שלהן. מודרה, פרק העוסק בתנוחות ובתרגולים המעוררים את הקונדליני. סמדהי, פרק העוסק בהארה.
מאמר זה הינו אחד מתוך ארבעה ויעסוק בפרק הראשון – באסאנות. בפרק זה מופיעות 70 סוטרות ולצערי לא אוכל להתייחס לכולן כאן. את הדיון בסידהי המופיעים בטקסט ערכתי במאמר נפרד. כעת אבקש להתייחס רק לאסאנות המופיעות בפרק.

שמעתי כבר דעות רבות בנוגע למספר האסאנות הקיימות. יש שיאמרו שמספרן עצום ואף על פי כן – מוגבל וסופי, ואילו יש שיאמרו שמספרן אינסופי – אולי בשל הויראציות הרבות שניתן לסגל לכל תנוחה. סווטמראמה מונה 84 אסאנות אך מפרט רק על 15 מתוכן. במאמר זה אתייחס לשמונה תנוחות מרכזיות, שקריאה קרובה של הטקסט שופכת עליהן אור חדש.

בדומה ליוגה סוטרות של פטנג'לי האסאנה מופיע כאיבר השלישי, לאחר קוד המוסר וההתנהגות : יאמה וניאמה. גם סווטמראמה בחיבורו מתייחס אל האסאנות לאחר שהוא מונה את היאמה והניאמה [1.19] שיש למלא והוא מתאר את האסאנה כדבר נוח וציב, בדומה ליוגה סוטרות [2.46].

שוני ראשון אפשר לראות בכך שסווטמראמה לא מתייחס רק לאופן שבו יש לעשות את האסאנה, אלא גם למתרגל עצמו: לדבריו על המתרגל להיות יציב, לא הפכפך ו"קל איברים", כלומר לא במאמץ רב. סווטמראמה גם טוען לראשוניות האסאנות, הוא טוען שזהו האיבר הראשון שאותו יש לתרגל.

הבדל נוסף שיש לציין הוא שפטנג'לי לא מנה את שמות האסאנות, אלא אמר שהתנוחה המושלמת היא כאשר מרפים מהמאמץ ומתמזגים עם האינסוף [2.47]. סווטמרמה, בשונה מפטנג'לי, מונה את שמות האסנות, כאמור 15 מתוך 84 ואלו הם: (1) ישיבה מזרחית – סווסטיקאסאנה, (2) פני פרה – גומוקאסאנה, (3) לוחם – ויראסאנה, (3) צב – קורמסאנה, (4) תרנגול – קוקוטאסאנה, (5) קשת – דהנוראסאנה, (6) דג – מטסינדראסאנה, (7) הארכת מערב הגוף – פצי'מטאסאנה (ולא פצ'ימוטאנאסאה), (8) טווס – מיוראסאנה, (9) גופה – שוואסאנה, (10) שלמות – סידהסנה, (11) לוטוס – פאדמאסאנה, (12) אריה – סימסאנה, (13) מבורך – בדהרסאנה, (14) האדמה – פדרהסאנה.

כעת אבקש להתמקד בשמונה תנוחות, שקריאה קרובה של הטקסט מגלה לנו ידע חדש אודותן:

זוהי תנוחה שנהוג לתרגל במערב בישיבה, כאשר רגל אחת מונחת על השנייה – בהצלבה, עקב הרגל מונח ליד הישבן הנגדי, כאשר הברכיים נמצאות אחת מעל השנייה. כמו כן נהוג להוסיף במערב את הידיים – כאשר כפות הידיים נפגשות בין השכמות: כאשר יד אחת מושטת מעלה והאחת מטה – המפגש ביניהן נוצר כאשר מכופפים את הידיים במרפקים. מעניין לראות כי סווטמראמה מזכיר את התנוחה [1.22] באופן דומה – אך ללא ציון תנוחות הידיים… אחת הסברות גורסת כי אין מדובר כלל בתנוחת "פני פרה" המוכרת במערב, אלא בוריאציה של תנוחת "הדג" המוזכרת בהמשך.

את תנוחת הדג נהוג לתרגל במערב בשכיבה על הגב, כאשר הגב בכפיפה לאחור, קודקוד הראש או המצח מונחים על הרצפה, ולגבי הרגליים יש מחלוקת… סווטמראמה לא מתייחס כלל לגב או לראש מתנוחה אלא רק מציין כי בתנוחה זו יש למקם את כף רגל ימין בשורש ירך שמאל והגוף מסובב ותופש את רגל שמאל [1.28]. אמנם תיאור זה קצת מעורפל וייתכן שהוא פתוח לפרשנות מגוונת, המעניין הוא מה שסווטמראמה מייחס לתנוחה זו: הוא טוען שהתנוחה מעניקה לאנשים יציבות "כמו זו של הירח" (הירח יציב?) וכמו כן התעוררות של אנרגיית הקונדליני מכוח ההתמדה בתרגול תנוחה זו. מלבד השפעות רוחניות רצויות אלו הוא מציין גם כי תנוחה זו משולה ל"חץ הפוגע באוסף המחלות האיומות על ידי הגברת החום שבקיבה" [1.29]. כך שמצד אחד מצביעה סווטמראמה על השפעה רפואית – ריפוי מחלות על ידי הגברת פעילות מערכת העיכול, ומצד שני על השפעה רוחנית בעניין התעוררות הקונדליני והשגת יציבות. ד"ר יוחנן גרינשפון פירש את פשר יציבות הירח בהתייחסות למיתולוגיה אופנישדית בנוגע לנזילת אור הירח לתוך הגוף, דבר הגורר מוות, וציין כי חלק מתרגול הברהמצ'אריה הוא למנוע נזילה זו. לצערי לא חקרתי נושא זה לעומק עדיין והחידה נותרת בעיניה.

תנוחה זו מוכרת לכולנו אם לא מהיוגה אז משיעורי הספורט או הריקוד. בתנוחה זו מותחים את הגב היטב כאשר מנסים לתפוס את כפות הרגליים עם הידיים. אלא שעבור סווטמראמה לא רק שהאחיזה היא עם הידיים אלא שהוא מציין כי יש לתפוש באמצעות האמות את רצה הרגליים, וכן להניח את הצח מעל הברכיים [1.30]. הוא מסביר כי תנוחה זו היא הטובה ביותר (למרות שבהמשך הטקסט הוא מצביע על תנוחות אחרות כזוכות בתואר התנוחה הטובה ביותר) והיא נושאת את הפראנה לכיוון מערב – כנראה שהכוונה פה היא לגב. כמו כן, האפקט הרוחני של התנוחה הוא שהיא מביאה לזריחה של אש העיכול בבטן, מובילה לרזון ולבריאות (היעדר מחלות) [1.31]. מבחינה פיזיולוגית כאשר התנוחה מבוצעת 'נכון' היא מביאה להתעוררות במערכת העצבים ולאחר מכן לרגיעה. ייתכן ש"זריחת אש העיכול" היא כתוצאה מהלחץ של הירכיים על הבטן.

תנוחה זו מתוארת בטקסט בדומה לאופן שבה היא מתורגלת כיום במערב: יש לתפוס את האדמה באמצעות הידיים, למקם את הגב והטבור על המרפים ולהיות ניצבים כמו מקל באוויר. הכוונה היא כמובן להעברת המשקל כולו אל הידיים – תוך כדי ניתוק כפות הרגליים מהרצפה. הכוונה ב'מקל' היא כנראה לכך שהראש וכפות הרגליים מצויים באותו גובה בחלל… סווטמראמה מציין כי התנוחה מסלקת מחלות במהרה, ובמיוחד מחלות של הטחון, וכן מגבירה את אש הקיבה. בעניין זה מציין סווטמראמה כי תנוחה זו הינה תרופה מיידית לצריכת מזון מקולקלת – כיוון שהתנוחה ידועה כמסלקת רעלים, על ידי הגברת אש העיכול – המחלישה את 'רעל המוות' [1.32-33].

ההנחיה היחידה בנוגע לתנוחה זו היא "לשכב על הרצפה כמו גופה שוכבת". מילת המפתח פה היא 'כמו'. למה הכוונה? במערב 'פשוט שוכבים' ומנסים לא לזוז, 'כמו גופה'. אך בהודו שמעתי ממספר מורים כי את התנוחה האמיתי יש לבצע בדומה לגופה, ללא נשימה וללא דופק… כמובן שתרגול התנוחה באופן זה, כך שנהיה רק 'כמו' גופה, דורש תרגול נוסף, איזוטרי יותר. סווטמראמה מציין כי תנוחה זו מסלת עייפות ומרגיעה את התודעה [1.24]. אפקט שאולי חוויתם בסיום תרגול יוגה.

זוהי התנוחה היחידה שבה יש הנחיות נפרדות למתרגלת [יוגיני] ולמתרגל [יוגין]. על המתרגלת להניח את שורש כף רגלה במיקום של איבר מינה [יוני] ואז להניח את כף רגלה על זו הקודמת ביציבות – תוך כדי לחיצה [1.37]. על המתרגל להניח את כף הרגל על איבר מינו (במעין 'סנדוויץ' של רגל אחת מתחת ורגל אחת מעל, תוך כדי יצירת לחץ) ובנוסף להניח את הסנטר על הלב ביציבות, תוך כדי מבט יצב בין הגבות [1.38]. נשמע בלתי אפשרי? כדאי לנסות משום שסווטמראמה מציין שתנוחה זו יוצרת שבירה של המכשול אל השחרור, תנוחה זו 'פותחת את הדלת של הפתח' – כנראה איזושהי 'דלת' בגולגולת באיזור צ'קרת הכתר, שדרכה אמורה לצאת אנרגיית הקונדליני.

סווטמראמה מונה ארבע שמות לתנוחה זו [1.39], כפי שהיא מכונה על ידי מורים שונים: סידהסאנה מכונה גם וג'ראסאנה – תנוחת היהלום, מוקטאסאנה – תנוחת השחרור וגופטאסאנה – תנוחת הסוד.

כמו כן הוא ממליץ על תנוחה זו כתנוחה שיש לתרגל תמיד, כטובה ביותר מבין 84 האסאנות הקיימות. הוא מסביר כי תנוחה זו מטהרת את 72 אלף ערוצי האנרגיה בגוף – נאדי – וכן ככזו המובילה לשלמות [1.40]. סווטמראמה כל כך משבח את התנוחה הזו שעולה השאלה מדוע יש לתרגל תנוחות אחרות, האם לא די רק בתנוחה הזו. בטקסט מתואר מעין דיון, כאשר אחת הדעות היא שאכן די בתנוחה אחת, המסוגלת לעלות את אנרגית החיים – פראנה – כמו 'קרן הירח שזורחת, ללא כל מאמץ' [1.43]. ד"ר יוחנן גרינשפון הצביע על אסכולה שלפיה מספיקה אסאנה אחת המתורגלת כראוי על מנת להשיג שחרור. עלי להודות כי בהודו פגשתי מספר מורים שאיששו אמונה זו וטענו כי לאחר שנים של תרגול מספיקה להם תנוחה אחת על מנת להשיג את כל היתרונות הבריאותיות והרוחניות של תרגול גופני. אם זאת, ד"ר גרינשפון הצביע על כך שברור כי יש חשיבות גם לתנוחות אחרות, אחרת סווטמראמה לא היה משקיע כל כך הרבה מאמצים בתיאור תנוחות אחרות.

תנוחת הלוטוס היא אולי המפורסמת ביותר מבין כל תנוחות היוגה. פעמים רבות מתוארים יוגים כיושבים בפיתול בלתי אפשרי כאשר כפות רגליהם מונחות על ירכיהם בהצלבה. ואכן, גם סווטמראמה מתאר את התנוחה באופן דומה: בתוספת לכך שיש לאחוז את בהונות הרגליים באמצעות הידיים – כאשר אלה מוצלבות מאחורי הגב. כמו כן, סווטמראמה מסביר שיש להניח את הלסת על הלב ולהתבונן בקצה האף [1.46]. והתועלת שבתנוחה? תנוחה זו הורסת את כל המחלות.

במקום אחר מורה סווטמראמה להניח את כפות הרגליים כך שיפנו כלפי מעלה במאמץ, להניח את הידיים פרוסות באמצע הירכיים, למקם את המבט בקצה האף [nāsāghre], לשים את הלשון על שורש השיניים הקדמיות, להניח את הלסת על החזה ולנשום לאט [1.48]. כמו כן, סווטמראמה מציין כי על ידי תרגול תנוחה זו יום יום, תוך כדי מדיטציה על הלב, מועלית אנרגיית האפאנה מעלה (והפרשנות המקובלת פה היא שיש לבצע אודיאנה באנדהה). תוך כדי התרגול המתרגל מתקרב אל הידיעה, אל ההתעוררות, מכח העצמה של השאקטי (וכאן כנראה הכוונה היא הקונדליני). הפסוק הבא [1.51] מתאר כי היוגי היציב בפדמסאנה נושא את הפראנה דרך הנאדי (ערוצי הפראנה) באופן מוחלט – ועל ידי כך הוא חופשי. נשמע קשה לביצוע? סווטמראמה מציין כי תנוחה זו קשה להשגה, ומושגת על ידי החכם בעולם [1.49].

תנוחת האריה מתורגלת במערב יחד עם צליל: לרוב יושבים על העקבים, מניחים את הידיים על הירכיים, פותחים את הפה, מוציאים את הלשון, מביטים מעלה ושואגים! סווטמראמה לא מזכיר שאגה… הוא כן מסביר שיש להניח את הידיים על הברכיים ולמתוח את האצבעות, לפתוח את הפה ולהביט בקצה האף (nāsāghraṃ). עוד הוא מסביר שיש למקם את העקבים מתחת לתפר האשכים בהצלבה – עקב שמאל מתחת לצד ימין ועקב ימין מתחת לצד שמאל [1.52]. הוא מסביר כי תנוחה זו מכובדת על ידי היוגים המובחרים – המתוארים כ"אריות", ושתנוחה זו יוצרת את איחודן של שלוש הבנדהות (מולה – בשורש, אודיאנה – בבטן וג'לנדהרה – בגרון). גם תנוחה זו מצוינת כנעלה ביותר מבין כל שאר התנוחות.

ומה בין ראג'ה יוגה (הפאן הפילוסופי המכונה "היוגה של החכמה" או מילולית 'האיחוד המלכותי') לבין האתה יוגה (הפאן הגופני של היוגה)? סווטמרה קובע כי הראג'ה יוגה היא הנעלה [1.2] וכן שההאתה יוגה, מוסברת לתכלית, וכאמצעי, להשגת הראג'ה יוגה בלבד [1.3]. במקום אחר מתאר סווטמראמה את הראג'ה יוגה כ"פרי" של ההאתה יוגה [1.70]. כך או כך, ברור כי תפקידה של ההאתה יוגה מרכזי וחשוב (לא סתם הוא החליט להקדיש לתיאור האסאנות פרק שלם מחיבורו) אך משני לצד היוגה של החוכמה. קריאה קרובה של הטקסט מצביעה על כך שסווטמראמה לא חושב שאפשר להשיג את היוגה של החוכמה מבלי לתרגול רוחני, והוא אומר כך מפורשות: "הישג היוגה לא מושג רק על ידי קריאת הטקסטים" – הקריאה ורכישת הידע לא מספיקים – יש צורך בתרגול מעשי. והוא מוסיף [1.69] שלא די בלבישת הבגד היוגי או בדיבור אודות היוגה, ובשמיעת או סיפור סיפורים אודות 'זה' אלא שהסיבה להישגים היא רק התרגול עצמו. סווטמרמה נועץ בנו תקווה כשהוא מצהיר כי מי שפועל ללא הרף, ללא עייפות, גם אם הוא חלש, חולה או זקן, ישיג הצלחה בכל תרגילי היוגה האפשריים [1.67].

אני מזמינה אתכם לנשום לתוך התנועה ולנוע לתוך הנשימה.

אום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *