יוגה הינה אחת מתוך שש אסכולות פילוסופיות, בסנסקריט דרשנה Darśana.
כדי להבין את האטמוספירה המחשבתית שבה התעצבה היוגה מעניין יהיה לבחון את שאר האסכולות שאיתן היוגה התווכחה או הסכימה, או לפחות הושפעה חלקית.
שש האסכולות הפילוסופיות הן:
- אפורווה מיממסה Pūrva Mīmāṃsā
מילולית הרהור או חקירה ביקורתית. אסכולה פילוסופית זו מתייחסת לתפישה ברהמינית המשקפת רעיונות מתוך טקסטים וודים קדומים, העוסקים בקורבן ובפולחן וודי. באסכולה פילוסופית זו קיים דגש על טבע הדהארמה (dharma), במיוחד כפי שהיא מופיע בטקסטי הסמהיטה (saṃhita) והברמנה (brāḥmana). באופן מפתיע, למרות העיסוק בפולחן ובחובות האדם כלפי החברה, אסכולה פילוסופית זו לא מכירה בקיום האל. בתוך אסכולה זו קיימים מספר תתי זרמים, חלקם עוסקים באפיסטמולוגיה, או בתורת ההכרה. לפי תת הזרם Bhāṭṭa קיימים שישה דרכים להשגת ידע מהימן: תפישה (pratyakṣa) פנימית או חיצונית, היסק (anumāna), השוואה (upamana), היקש (arthāpatti), היעדר תפישה (anupalabdi), הסתמכות על ידע מילולי (śabda). טקסטים עיקריים באסכולה זו הינם טקסט המקור של ג'איימיני, מהמאה ה-4-5 לפני הספירה והפרשנויות המאוחרות עליו: Purva Mīmāṃsā Sutras of Jaimini
- ודאנטה Vedanta, אוטרה מיממסה Uttara Mimamsa
מילולית 'סוף הוודה'. אסכולה פילוסופית זו מתייחסת למגוון רחב של רעיונות פילוסופית המופיעים בטקסטים וודים מאוחרים, מהמאה ה-5 לפני הספירה: האופנישדות, ברהמה סוטרה ובהגווד גיטה (מתוך המהאבהארטה). כלל תתי הזרמים המשתייכים לאסכולה זו עוסקים בכוליות המטאפיסית האולטימטיבית, ברהמן (brahman), בעצמיות האינדיווידואלית, האטמן (ְātman), עולם הטבע או החומר המשתנה, פרקריטי (prakṛti). תתי זרמים המשתייכים לאסכולה זו לעתים סותרים זה את זה, כאשר חלקם בעלי תפישה דואליסטית (dvaita) וחלקם בעלי תפישה לא-דואליסטית (advaita). תתי הזרמים חלוקים לגבי היחד שבין הכוליות לבין העצמיות האינדיווידואלית, בין האטמן לבין הברהמן: בעוד שלפי advaita Vedanta קיימת זהות בין האטמן לברהמן. לפי Vishishtadvaita ברהמן מזוהה עם אישווארה (Ῑśvāra) ושונה מהאטמן, למרות שקיים חיבור נצחי ביניהם, לפי dvaita קיימת שונות נצחית בין השניים, ולפי suddhadvaita קיימת זהות מוחלטת ביניהם. רוב תתי הזרמים מקבלים את כל שש הדרכים של תורת ההכרה של פורווה מימסה.
- סאנקהיא Samkhya
מילולית מבחין, מספרי. האסכולה הפילוסופית העתיקה ביותר. תפישה דואליסטית הבחינה בין האלמנט החומרי, פרקריטי (prakṛti), לבין האלמנט הרוחני, פורושה (puruṣa). יצור חי מכונה ג'יווה (jiva) והינו מהווה מעין חיבור בין השניים, והתולדה של חיבור או קשר זה הינו האינטלקט, הבודהי (buddhi), והאגו, או תחושת-האני, אהנקארה (ahaṇkāra). חיבור זה יצר מצב לא מאוזן, המשתנה תמידית, יוצר קשר בתודעה. כאשר חוסר האיזון יוסר, הקשר יפרם, יווצר מצב של חופש או לבדיות, קאיוואליה (kaivalya). אסכולה זו לא מאמינה בקיום האל, אישווארה (Ῑśvāra). אסכולת הסאנקהיא רואה את האלמנט החומרי, הטבע, פרקריטי (prakṛti) כבעלת שלוש תכונות או איכויות המכונות גונה (guṇa): יציבות, סאטווה (satva), פעילות, ראג'אס (rajas), ועמימות, טאמאס (tamas). מצב האיכויות, מספרן, סידורן, הוא זה שקובע את מהותו או מאפייניו של דבר-מה. אסכולת הסאנקהיא מקבלת את כל שש הדרכים של תורת ההכרה של פורווה מימסה. הטקסט המכונן של אסכולה זו הינה הסאנקהיא קאריקה (Saṇkhya Kārika) שנכתבה במאה ה200-450 לפני הספירה, על ידי אישווארקרישנה (Īśvarakṛṣṇa).
- ויששיקה Vaiśesika
מילולית מובחן, מסויים. אסכולה פילוסופית זו מחזיקה בתפישה מעין אטומיסטית. היא מכירה בחמישה אלמנטים המרכיבים את הטבע: אדמה, מים, אש, אוויר ואתר. חמשת האלמנטים בעלי מופע כפול: ניתן לחלוקה, או מורכב ו-לא ניתן לחלוקה (paramāṇu). היחידה שבלתי ניתנת לחלוקה, החלקיק, הוא נצחי ובעל מימד קיום מיוחד (aṇu). התפישה האנושית היא תמיד של המציאות המורכבת. אסכולה זו מכירה בשתי דרכי הכרה: תפישה (pratyakṣa) והיסק (anumāna). החוויה או התפישה האנושית מושפעת מהחומר, דרביא (dravya), האיכות, גונה (guṇa), הפעילות, קראמה (karma), השיכחות (samanya), המבוחנות (viśeṣa), ו-ההקשר, סאמאואיה (samavaya). הטקסטים העיקריים באסכולה זו הינם הואשייששיקה סוטרה (Vaiśeṣika Sūtra) של קנדה (kaṇāda), המתוארך למאות ה-6-2 לפני הספירה. טקסט נוסף הוא Padārthadharmasaṁgraha של Praśastapāda מהמאה ה-4 לספירה.
- ניאיה Nyāya
מילולית שיטה, חוקיות, שיפוט. אסכולה פילוסופית זו קרובה לאסכולת הוייששיקה. לפי אסכולה זו, הסבל האנושי נגרם על ידי פעילות המושפעת מבורות, או אי-ידיעה ואשלייה. ידע נכון מוביל לשחרור (mokṣa). אסכולה זו מקבלת ארבע מתוך שש הדרכים לתורת ההכרה של המיממסה: תפישה (pratyakṣa), היסק (anumāna), השוואה (upamana), וידע מילולי (śabda). תפישה יכולה להיות 'רגילה' (laukika), המוגדרת ללא טעות קוגניטיבית הנובעת מתוך קליטת האובייקט באמצעות החושים, או 'מיוחדת' (alaukika). אסכולה זו מזהה ארבעה תנאים לתפישה נכונה 'רגילה': חוויה ישירה באמצעות החושים (indriyarthasaṃnikarṣa), תפישה לא מילולית (avyapadeśya), לא משתנה (avyabhicāra), מוחלט (vyavasāyātmaka). תפישה 'מיוחדת' היא כזו המקושרת עם אינטואיציה (pratibhā), אינדוקציה (samanya lakṣaṇā pratyakṣa), תפישת תהליכי עבר (jñāna lakṣaṇā pratyakṣa). היסק יכול להיות משני סוגים: היסק עצמי (svarthānumāna) והיסק כלפי אחר (parathānumāna), והם כוללים אינדוקציה ודדוקציה, מעבר מן הכלל אל הפרט ובחזרה. היסק כולל חמישה שלבים: הוכחה (pratijñā), סיבה (hetu), דוגמה (udāhārana), אישוש (upanāya), מסקנה (nigamana). אסכולה זו מכונה לעתים כריאסליסטית, לפיה כל מה שקיים ניתן לתפישה אנושית. ידע נכון והבנה דורשים חקירה ביקורתית קוגניטיבית, ורפלקסיה עצמית, המכונים Anuvyavasaya. לפי אסכולת הניאיה, קיימת נשמה שמסוגלת לחוות שחרור כאשר מוסרת הבורות על ידי ידע נכון. טקסטים חשובים באסכולה זו כוללים: Nyāya Sūtra מהמאה ה6-2 לפני הספירה, שנכתב על ידי Akṣapāda Gautama. Nyāya Vārttika מהמאה ה-6 לספיקה, נכתב על ידי Udyotakara. Nyāyavārttikatātparyaṭīkā מהמאה ה-9 לספיקה, נכתב על ידי Vācaspati Miśra.
- יוגה Yoga
מילולית רתימה, ריסון, איחוד. אסכולה פילווספית זו קרובה לאסכולה הסאנקהיא. בדומה לאסכולת הסאנקהיא, אסכולת היוגה מקבלת את כל שש הדרכים של תורת ההכרה של פורווה מימסה. תפיסת העולם של היוגה דומה לזו של הסאנקהיא, והינה דואליסטית, כאשר קיימת הבחנה בין האלמנט החומרי, פרקריטי (prakṛti), לבין האלמנט הרוחני, פורושה (puruṣa). יצור חי מכונה ג'יווה (jiva) והינו מהווה מעין חיבור בין השניים, והתולדה של חיבור או קשר זה הינו האינטלקט, הבודהי (buddhi), והאגו, או תחושת-האני, אהנקארה (ahaṇkāra). בדומה לסאנקהיא, האלמנט החומרי, הטבע, פרקריטי (prakṛti) בעל שלוש תכונות או איכויות המכונות גונה (guṇa): יציבות, סאטווה (satva), פעילות, ראג'אס (rajas), ועמימות, טאמאס (tamas). התרת הקשר שבין האלמנט החומרי והרוחני באדם יצור מצב של חירות או חופש (mokṣa). אסכולה זו כוללת גם עשרת כללי מוסר המכונה yama ו-niyama. בשונה מאסכולת הסאנקהיא, באסכולת היוגה קיימת באמונה באל Ῑśvāra, שהוא אלמנט רוחני שלא מחובר עם אלמנט חומרי. לפי אסכולה זו כל אדם נולד עם אינטלקט בודהי (buddhi), עם הזמן שחולף מתפתחת תפישה עצמית, אהנקארה (ahaṇkara) ותודעה-חושבת, מנס (manas), המרכיבים יחד את התודעה צ'יטה (citta). היעדר ריסון תנודות התודעה מוביל לסבל, מודעות לתנודות אלה וריסונן מוביל לשחרור. טקסטים חשובים באסכולה פילוסופית זו: אופנישדות נבחרות מהמאה ה-1 לפני הספירה, כגון Katha Upanishad, the Shvetashvatara Upanishad, Maitri Upanishad. סוטרות היוגה של פטנג'לי מהמאה ה-4 לספירה, יחד עם פרשנויות מאוחרות יותר של הטקסט.