מסופר על ראמנה מהרישי שנהג להרבות בשתיקה ולהמעיט בדיבור.
שתיקתו הוכיחה לעולם כמה הרבה יכול להיות מועבר על ידי שתיקה. תלמידיו מעידים עליו כי על ידי גישתו הנדיבה הוא גרם לסביבתו לחוש נחת, כמו גם על ידי הסרת הביקורת הסובבת את כולם כל הזמן על ידי אהבה אוניברסלית.
תלמיד אחד מספר כי הוא הרגיש בביטחון מלא שכל הידע הניתן להשגה פשוט יזרום לתוך האנשים על ידי נוכחותו הקדושה, משום שהוא תפש את האמת – שראמנה הוא הקשר אל ההוויה חסרת הצורה.
אפילו ראמנה עצמו המליץ על קרבת אנשים חכמים [ג'נאני] כדבר טוב. הוא הסביר שכוחם עובר דרך שתיקה ואילו בדיבור, או בשיחה, הם מאבדים מכוחם. ועל כן דיבור עם חכמים הוא תמיד פחות עצמתי משתיקה בנוכחותם. עד כה בחנתי בעבודתי את אורח חייו של ראמנה ואת הפירושים השונים שהעניק למושג שתיקה.
כעת אבקש לבחון את שתיקתו שלו: את השפעתה על תלמידיו כפי שעולה מדיווחיהם, סוגי השתיקה המיוחסים לראמנה ולרעיון הסט-סנגה, העוסק ישירות בקשר שבין תלמיד לגורו.
תלמידיו העידו שלשתיקתו של ראמנה יש כח מיוחד, שתיקתו מביאה לשלוות תודעה בתלמידיו. על כך השיב ראמנה שהשתיקה היא דיבור מתמיד ואילו דיבור ווקלי מפריע לדיבור השקט. בשתיקה האדם מחובר באופן אינטימי לסביבתו. האמת נחשפת על ידי השתיקה. עבור דיבור עם קול דרושים איברי הדיבור אבל עבור דיבור דומם לא. הדיבור התמידי הוא מעין הליכה מעבר לדיבור ומעבר למילים שלא נאמרות.
גם אם שתיקה לא נראית לנו עוד כהיעדר מילים, ספק אם היא נראית לנו כמרובת פנים. כיוון שראמנה נהג לשתוק הרבה ובנוכחות תלמידים רבים, מצאתי מספר תיעודים של שתיקתו שנחוו על ידי תלמידיו כשתיקות מסוג מסוים. נסכים לכך שיש הבדל בין שתיקה הנובעת מבורות, כלומר, הימנעות מנתינת תשובה וורבלית לשאלה, לבין שתיקה הנובעת מסיפוק, היינו, כשאין צורך לומר דבר. בהתאם, תלמידיו של ראמנה זיהו בשתיקתו איכויות שונות ותיעדו זאת.
לפי תיאור אחד של שתיקתו, שתיקתו וחיוכו זהרו בידיעה ובחכמה. תיאור דומה לזה מצאתי במקום אחר, כאשר התלמיד מעיד על ראמנה שישב בתנוחת הדממה [Mauna Mudra], שגופו ועורו זהרו מאור העצמי. לפי תיאור אחר שתיקתו היתה שתיקה מכובדת. במקום אחר מתואר ראמנה כשקולו נחנק. וכשלא יכול היה לדבר יותר נותר בשתיקה אקסטטית.
אין אני יודעת כיצד לפרש עדויות אלו, ואין אני יודעת עד כמה מדובר בחוויות סובייקטיביות הנובעות מהעולם המנטאלי האינדיוידואלי של התלמידים ועד כמה מעידים תיאורים אלה על עובדת קיומם של שתיקות מסוגים שונים.
האם הכוונה בשתיקה אקסטטית היא לשתיקה של מלאות הרוח שבה האדם לא יכול לבטא את עצמו במילים נוכח החוויה העצומה? האם הכוונה בשתיקה מכובדת היא שתיקה מאופקת המשרה תחושת נינוחות ובטחון? האם תיאוריו הזוהרים הם תופעה פיזיולוגית או אולי תיאור אלגורי? אך עם זאת ראיתי לנכון לציין את העדויות הללו משום שלדעתי שתיקה מביעה הרבה. ראמנה בעצמו תיאר את השתיקה כדיבור מתמיד, ואם זהו אכן דיבור, אז יש לו מבעים שונים. לא מדובר בשתיקה חד-גונית אלא רב-גונית. שתיקה מכובדת, שתיקה אקסטטית, שתיקה מלאת ידיעה, שתיקה זוהרת ואולי אף שתיקה מכנסת, שתיקה משתקת, שתיקה מעוררת השראה ועוד.
שתיקה וסט סנגה
סט-סנגה [Sat Sanga] משמעותה 'קשר עם ההוויה' באופן מסורתי סט-סנגה כרוך בנוכחות פיזית של אחד שהבין את העצמי, כלומר אדם קדוש [Sadhu] או חכם [Jnani]. אבל ראמנה פירש זאת באופן רחב יותר – הוא אמר שהאלמנט החשוב ביותר בסט-סנגה הוא הקשר המנטלי עם הגורו. כך שסט-סנגה מתרחשת גם כאשר אדם חושב על הגורו ולא רק בנוכחותו הפיזית.
הפרשנות הרחבה הזו התאפשרה נוכח ראייתו האחדותית של ראמנה, הוא ראה את המורה כחלק מהעצמי, מהמציאות האמיתית, וכן גם את התלמיד כחלק מאותו עצמי. לאחד מתלמידיו הוא הסבר שהמורה לא נמצא מחוצה לו כפי שהוא (ואחרים) נוטה לדמיין אותו. הוא הפציר בתלמיד להכיר בכך שהמורה נמצא בפנים והוא בעצם העצמי. הוא ביקש ממנו לחפש בפנים ולמצוא את המורה שם. חיפוש זה מוביל לקשר מתמיד עם המורה.
תחושת הנפרדות של התלמיד מהגורו נובעת לדעת ראמנה מזיהוי שגוי של העצמי עם הגוף. כך ישנם שני גופים, גוף המורה וגוף התלמיד. אך על ידי חקירה עצמית, יגלה התלמיד שהוא העצמי, ואילו המורה גם הוא העצמי, כך שלא ניתן להתרחק ממנו כלל.
ראמנה המליץ על הקשר עם אנשים קדושים וחכמים. הוא טען שלא ניתן להשיג את האמת העליונה על ידי הקשבה להטפות, על ידי למידת הכתבים הקדושים או על ידי עשיית מעשים טובים.
לא רק זאת, אלא שלדעתו אדם אשר בא במגע עם אנשים קדושים איננו צריך לשמור על הניאמה (חוקי המוסר). הוא המשיל זאת לחוסר הנחיצות של מאוורר ידני כאשר הבריזה נושבת בעצמה. לטענתו מפגש עם עיני איש קדוש יכול לטהר באופן מיידי את התודעה והלב.
מפגש זה עם העיניים איננו תמים, הוא אינו מבט גרידא, אלא כח העובר מהגורו אל התלמיד – ומשפיע על תודעתו.
אנרגיית הסט סנגה עוברת מהגורו אל התלמיד.
אדם מואר, שהבין את טבע העצמי, שולח החוצה גלים של השפעה רוחנית המושכים אליו אנשים רבים, כתלמידים. אנרגיה זו משליטה דממה בתודעת התלמיד והסביבה, וזו מגלה את אור ידיעת העצמי. כוחו של הסט סנגה היא בכח או באנרגיה שעוברת מהגורו אל התלמיד ומטהרת אותו, את תודעתו. כך שבנוכחות אדם קדוש הוואסאנות [vasanas] פוסקות מפעילותן והתודעה נעשית שקטה.
התוצאה היא סמדהי והתלמיד זוכה בידיעה אמיתית וחוויה נכונה בנוכחות הגורו. אולם, על מנת להשאר במצב זה דרוש מאמץ מצד התלמיד. על התלמיד לבסוף להבין שזה מצבו הטבעי וכך ישתחרר כבר בחייו. אותה אנרגיה מכונה גם 'חסד', המסייע לתודעה החלשה להתרכז.
את החסד הזה אפשר לקבל לא רק בעזרת הקרבה לאיש הקדוש אלא גם בשירותו [sadhu seva]. אך עם זאת אין דבר שיש לקבלו מבחוץ: כפי שאדם חלש בא תחת שליטתו של אדם חזק ממנו, כך תודעה חלשה באה תחת שלטונה של תודעה חזקה ממנה.
למרות שהכתבים הקדושים אומרים שעל האדם לשרת את הגורו במשך 12 שנים על מנת להשיג ידיעה עצמית אומר ראמנה שהאדם הוא תמיד העצמי רק שהוא לא יודע זאת, כתוצאה מבורות. על ידי מגע עם אנשים קדושים האדם מאבד את בורותו.
הוא מסביר שמעטים הם אלה שיכולים להיות בקשר עם ההוויה האבסולוטית, לכן קל יותר להיות במגע עם הגורו, שהוא התגלמות ההוויה האבסולוטית. מחשבות הן טורדניות וטוב להיות בנוכחות הגורו שכבר השתלט על תודעתו. הקשר עם הגורו הוא קשר רוחני-מנטלי. אם התלמיד מוצא את הגורו בפנים (באופן פנימי) אין צורך בקרבה פיזית.
בנוגע לאנרגייה הזורמת מהגורו, ראמנה מציין כי היא יכולה להתקבל על ידיכל אחד שתשומת ליבו מרוכזת בעצמי או בצורת הגורו, ללא קשר למרחק הגיאוגרפי.
ראמנה שם את הדגש על התודעה ולכן אין חשיבות למרחק גיאוגרפי. סט סנגה גורמת לתודעה לשקוע לתוך הלב ואילו הצורה החיצונית של הגורו דוחפת את התודעה פנימה. כך שאם זוכרים שהגורו אינו הצורה הפיזית, הקשר עימו נשאר גם לאחר שצורתו החומרית נעלמת. ראמנה גם מציין כי אדם יכול ללכת לגורו אחר לאחר שהגורו שלו נעלם, כי כל הגורואים הם אחד, ואף אחד מהם אינו הדמות שרואים, אלה שהם כולם העצמי.
סוגי תלמידים
אך מה לגבי התלמיד? ראמנה דיבר על שלושה סוגי תלמידים, הבאים במגע עם אנשים קדושים, חכמים או גורואים. הוא הסביר זאת בדרך משל: כפי שלהצית חתיכת גחל [coal] דורש יותר זמן, חתיכת פחם [charcoal] דורשת פחות ואילו ערימת אבק שריפה נדלקת בן-רגע, כך גם בגינת-בני-האדם הבאים במגע עם חכמים. אש החכמה צורכת את כל המעשים. ידיעה /חכמה מושגת באמצעות קשר עם החכמים, סט-סנגה, או ליתר דיוק באטמוספירה המנטלית.
השתיקה – טבע העצמי
ראמנה מזהה את השתיקה כטבע העצמי שלנו. הוא מסביר כי הקול חסר הצליל הוא האינטואיציה הטהורה ביותר, השתיקה היא קול הצליל הרוחני המדבר בהוויה הפנימית ביותר שלנו. באופן פרדוקסלי, כיוון שזהו טבע העצמי שלנו, לא ניתן להשיג את השתיקה, אלא שהיא תמיד נוכחת. השתיקה מלאה באותו 'דיבור אינסופי' של העצמי.
ועכשיו
לא נותרו עוד מילים
טט סאט.