היוגה סוטרות של פטנג'לי זכו בשנים האחרונות להכרה ציבורית רחבה בישראל. נכתבו עליו ספרים פרשניים רבים, גם בעברית, וכעת הגיע הזמן להציץ קצת מעבר אל טקסט יוגי אחר: האתה יוגה פרידיפיקה. זהו טקסט איזוטרי, המכונה לעתים כטקסט טנטרי-יוגי, שנכתב במאה ה-14 כנראה, על ידי היוגי סווטמראמה (svātmārāmaḥ). יש המתייחסים לטקסט כאל טקטסט מאגי בעל איכויות טרנספורמטיביות הנובעות מפרקטיקות היוגה המובעות בו, וכן הדיון על סידהיז, כוחות על טבעיים, מעורר אף הוא מחלוקת בקרב החוקרים. הטקסט מתחלק לארבעה חלקים ("פאדה", שהיא רגל בעצם): אסאנה, פרק העוסק בתנוחות היוגה. פראניאמה, פרק העוסק בתרגילי נשימה, מנעולים, עצירות נשימה ותרגילי ניקיון. מודרה, פרק העוסק בקונדליני. סמדהי, פרק העוסק בהארה.
מאמר זה הינו חלק מסדרת מאמרים בהשראת הטקסט ויעסוק בפרק השני – פראניאמה. בפרק מופיעות 78 סוטרות וכאן אבקש להתייחס לסוטרות העוסקות בשט קארמה – פעולות הניקיון.
- שט קארמה
סווטמרמה מציין שלא כולם צריכים לעסוק בפעולות ניקיון אלה לפני תרגול פרניאמה, אלא רק מי שסובל מיתר שומן וליחה, חולשה. כלומר, אדם רזה וחסר ליחה לא צריך לעשות זאת [2.21-2.21].
פעולות אלה, שט-קארמה, מובילות לטיהור של הגוף ולהכנסת תכונות טובות לגוף [2.23] (כנראה הכוונה היא לאיזון הדושות, כיוון שעודף לחות וחולשה מזוהים בטקסט עם קאפה ואילו המצב הרצוי הינו הסטווי לצורך תרגול פרניאמה).
(1) דהאוטי [Dhauti] – ניקוי מעיים יסודי
יש לבלוע\לאכול בד רטוב לאט ובעדינות. על הבד להיות ברוחב 4 אצבעות ו-15 ידיים (כנראה כוונה לאמות) אורך. זאת יש לעשות בעזרת ההנחיה הנכונה של הגורו, ובהנחייתו יש להוציאו החוצה [2.24]. ביוגה סוטרות של ויאסה מופיע השאוצ'ה, הצורך בנקיון, וויאסה רומז שהאדם מבין שהוא לא יכול באמת להיות נקי לעולם. שמעתי על חוויה של מתרגל שניסה את הדהאוטי (אם כי הבד היה קצר יותר) שסיפר על תדהמתו כאשר הבד יצא עם לכלוכים רבים עליו. לרוב אין אנו יודעים עד כמה 'מלוכלכים' הם המעיים שלנו, ואולי גם אין אנו מעוניינים לדעת כלל. פרופסור גרינשפון ציין כי תרגולי הניקיון הללו מופיעים על מנת לעורר באדם סלידה מגופו הנשאר מלוכלך תמיד. אני לא באמת רואה את הצורך בניקיון תמידי של הגוף, מבחוץ או מבפנים. זה לא שאני סולדת מרמת היגיינה בסיסית, אני מצודדת בניקיון – אך לא חפצה בסטריליות. אין אני רואה טעם בניקוי יסודי של המעיים, שכן תפקידם הוא לעכל, לפרק, לספוח ולהוביל, ולאו דווקא להיות נקיים וסטריליים. כך או כך עלינו לזכור שתרגילים אלה ניתנים לאלו שסובלים מעודף שומן וליחה, וכנראה שכאן תפקיד הבד הוא לספוח אליו את השומן העודף שבמעיים. סווטמרמה מציין כי בזכות תרגול הדהאוטי משיג המתרגל ריפוי של כעשרים מחלות ('של קאפה') הקשורות לליחה וביניהן, שיעול, מרה שחורה, מחלות טחול, צרעת ועוד [2.25].
(2) בסטי [basti] – חוקן עצמי
יש לשבת בתוך נוזל המגיע עד הטבור, ביציבה כפופה, כשהצינור ממוקם בפי הטבעת [2.26]. התרגול כנראה מתרחש בתוך נהר זורם או במעין גיגית, שבה ה'צינור' כנראה היה קנה של במבוק. מעניין שמלבד המיקום של האדם בתוך המים, בכפיפה, בתוספת הצינור, לא מואר מה מתרחש. אך נסכים כי הסיטואציה מאוד מזכירה חוקן, ואכן חוקרים רבים מייחסים את תרגול החוקן העצמי לבסטי. בספר של BSY על ההאתה יוגה פרדיפיקה מתואר כיצד באמצעות אודיאנה בנדהה, אשוויני מודרה ונאולי משיגים ניקוי ייסודי של המעיים באמצעות חוקן עצמי, והדבר אכן הגיוני בשל רצף הסוטרות. סווטמרמה מציין כי בזכות תרגול הבסטי מחלות הקשורות לשלוש הדושות נרפות, בדגש על מחלות טחול. כמו כן תרגול זה מעניק 'אש עצומה של האש הפנימית', וייתכן שמדובר בחיזוק מערכתהעיכול גם פה. התרגול מעניק גם ברכה וצלילות לחושים ולנפש [2.27-28].
(3) נטי [neti] – ניקוי דרכי הנשימה
יש להחדיר חוט עדין לאחד הנחיריים ('מעבר באף'), ולהוציאו דרך הפה [2.29]. ישנם תיאורים בהם החוט צריך להיות שמנוני, אולי על מנת להקל על המעבר בתוך האף, אך ייתכן גם שמדובר בחוט עדין, כזה שיספח לתוכו את עודף הליחה. כך או כך, מתואר שתהליך זה מטהר את הגולגולת ומעניק 'ראיה שמיימית', ומחסל במהירות רצף מחלות מעל עצם הבריח [2.30], היינו, באיזור אף-אוזן-גרון, הסובל פעמים רבות מליחה.
(4) טרטקה [trāṭaka] – ניקוי העיניים
יש להסתכל ביציבות, מבלי להסיט את המבט, באובייקט כלשהו, עד שמופיעה דמעה או עד שהעיניים ממש מתמלאות בדמעות [2.31]. לאחר הופעת הדמעות כנראה שמותר למצמץ ולהסיט את המבט. תרגול אי-המצמוץ הזה מתורגל פעמים אודות להבת נר, או בבהייה לתוך השמש או הירח. אך זוהי כבר פרשנות, כנראה העברה בעל-פה מגורו לתלמיד. סווטמרמה מציין כי התרגול מונע עצלנות ומכחיד בעיות עיניים [2.32].
(5) נאולי [nauli] – עיסוי מערכת העיכול
בברכיים כפופות יש לסובב את הבטן בסיבוב פעיל ומהיר מצד שמאל לימין [2.33]. לא ברור אם יש לסובב עם או נגד כיוון השעון, ייתכן שלסירוגין וייתכן שאין לכך משמעות. במערב התרגול הפך למקובל כחלק מתרגול הבדנהות והקריות בחוגים מסוימים. שם נהוג לתרגל את 'סיבובי הבטן' תוך כדי עצירת נשימה ואודיאנה בנדהה. שריר הבטן נזרקים החוצה ומסובבים כ'גוש' אחיד במעגלים, המזכירים קצת 'מכונסת כביסה'…. סווטמרמה מציין גם כאן את יתרונות התרגול: ריפוי פעולת עיכול חלשה, ריפוי פצעים במערכת העיכול, אושר-תמידי והתרגיל המומלץ ביותר מבין כל הקריות [2.34].
(6) קפאלה-בהטי [kapāla-bhāti] – ניקוי הראש בעזרת נשימת מפוח
שאיפה נשיפה כמו של מפוח, המייבש כל מחלת קפאה, כלומר, מחלות הקשורות בליחה ובשמנוניות. נשימת המפוח מתוארת על ידי מילוי וריקון מהיר ומלא של הריאות [2.35]. וזאת על מנת להעלים את עודפי השומן והליחה.על ידי פעולות ניקיון אלו נעלמות מחלות הקשורות בליחה ובשמנוניות וניתן לבצע פרניאמה בקלות [2.36].
אולם, סווטמרמה מביע הסתייגות לאחר התיאור המפורט של השט-קארמה ומציין כי יש מורים שלא מחשיבים את השט קארמה וטוענים כי על ידי הפרניאמה בלבד מתייבשת הליחה ונעלמת השמנוניות [2.37].
דרך נוספת לטיהור הנאדי היא על ידי הקאה, המכונה גאג'ה קארני [ghaja-karaṇī]. לאחר שמעלים את האוויר של האפאנה (של מערכת העיכול) אל הגרון ופולטים את החומקים שבאים מהבטן – ערוצי האנרגיה מטהורים [2.38]. סווטמרמה מציין שתרגול זה מטהר גם את הנאדי ואת הצ'אקרות, אך כיוון שהתיאור חסר (ושוב מתחדד הצורך בהנחיית הגורו) אין אנו יודעים כמה פעמים יש לבצע את התרגיל, ואיך בדיוק גורמים להקאה (גירוי הגרון או אולי עשבי מרפא).