מתוך ראיון עם גיטה איינגאר, 2002, לונדון.
מה ההבדל בין פראנה לאוויר?
פראנה היא לא רק הנשימה אלא האנרגיה. הנשימה היא התהליך שבאמצעותו מיישמים את האנרגיה כדי לגלות לאיזה עומק חודרת האנרגיה הזו, כמה האנרגיה האלוהית היא, כמה היטהרות של אותה אנרגיה אפשרית. איך אתה באמת יכול לחקור את האנרגיה הזו. יש לנו אנרגיה מוסתרת בפנים. האנרגיה צריכה לעלות.זה גם מה שכתוב בסוטרות היוגה של פטנג'לי – האמצעים להשגת שליטה בערוצי האנרגיה השונים.
מדוע קשה לחלק מהמתרגלים "להתחבר" לתרגול פראנאיאמה?
כשמתרגלים מתחילים לתרגל פראניאמה הם לא מרגישים את ההשפעה במיטיבה באופן מיידי. בשלב זה עלול להתעורר תסכול כיוון שאין משוב מהשלבים המוקדמים של תרגול הפראנאיאמה, לעומת תנוחות היוגה, האסאנה, שמהם מקבלים משוב מיידי: מרגישים טוב יותר, כמה אנרגיה או חיים שנכנסים פנימה, אפשר לחוש את רעננות הנפש. זאת לעומת תרגול פראנאיאמה, שבו אי אפשר להרגיש את הדברים האלה מייד. זה לוקח זמן משלו.
מדוע חשוב לתרגל שאוואסנה לפני תרגול פראנימה?
ראשית על המתרגל המתחיל ללמוד להרפות את גופו, להרגיע את תודעתו. ברגע שהמתרגלים מתחילים לחוש את הרגיעה שבשאוואסנה, המתרגלים מתקרבים אל הנשימה, הנפש מתמקמת בפנים. אז המתרגלים באים במגע עם האנרגיה הפנימית שלהם. ברגע שהם מכירים את האנרגיה הפנימית שלהם ואת הנשימה – אז העניין בפראנאיאמה מתחיל לצמוח כמו כשמכניסים את הזרע לאדמה – ההנבטה צריכה להתרחש באותו שלב. בשאוואסנה המתרגל הממתחיל צריך לחוש את תנועת הנשימה, את השאיפה והנשיפה. ואז מתקבלת תובנה לגבי האינטליגנציה של הגוף. מתרגל מתחיל צריך לחוש את הריאות, את הצלעות, את השרירים הבינ-צלעיים, את הבטן, את מיקום הנשימה ואת תנועתה. איזו התרחבות פנימית מתרחשת? איך האדם יוצר מרחב בשאיפה? איך משתתקים בנשיפה? איך הגוף נסוג? אם נוצר דיאלוג כזה עם הגוף – מתרגל מתחיל יתחיל להביע עניין.
האם אפשר לתרגל פרנאימה אחרי תרגול אסאנה?
אחרי תרגול אסאנה חזק חשוב לתת זמן לשאוואסנה, ואז אפשר להתחיל את תרגול הפראנאיאמה. זה תלוי בזמן שהוקדש לתרגול התנוחות. מהו תרגול אסאנה חזק? נניח שיש לך שעתיים לתרגל – אפשר לחלק את הזמן הזה: שעה ורבע, או שעה וחצי של תרגול אסאנה, עשר דקות של שאוואסנה, ואז עשרים דקות של פראנאיאמה. בתרגול אסאנה הגוף מפתח אינטליגנציה, אפילו אם תורגלו רק כמה תנוחות עמידה, כמה פניות קדימה, או כמה הרחבות לאחור או פיתולים לרוחב, כמה מהפכים כמו סירסאסנה וסרוונגאסנה. ואז עם התרגיל כפיפות לפנים – בהחלט יכולים לעשות פראניאמה למשך חצי שעה. תרגול האסאנה עלול לעורר התרגשות, ואז תנוחות המשקיטות את העצבים, דוגמת עמידת כתפיים (sarvangasana), מחרשה (halasana) או גשר קטן (setubandha sarvangasana), מזינות את העצבים, לקראת תרגול פראנאיאמה. אסאנות אלה מסייעות למתרגל להפנות את תשומת הלב פנימה כדי להרגיש את הגוף, את הנשימה ואת הנפש. הם מרגיעים את האגו ומביאים ענווה.
למה יש כל כך הרבה סוגים של תרגולי פראניאhttp://www.agiyoga.co.il/%d7%90%d7%95%d7%92%d7%90%d7%99-ujjay-%d7%a4%d7%a8%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%94/מה?
פראניאמה מתפתחת בהדרגה, כמו פרח פורח. המחזור הראשון לא בא בבת אחת, אלא שהוא נשאר בצורה זרעית איפשהו, ואז הפרח פורח לחלוטין בשלבים גבוהים יותר. המשמעות היא שהפראניאמה מתפתחת בהדרגה, בתהליך בטוח מאוד. לדוגמה, בהתחלה לא מתרגלים בנדהות (מנעולים), אבל אז כשהתרגול ממשיך, הבנדהות מתחילות להופיע מעצמן, אפשר להרגיש זאת בעצמך, ומשם מתפתחים הלאה.
http://www.agiyoga.co.il/%d7%90%d7%95%d7%92%d7%90%d7%99-ujjay-%d7%a4%d7%a8%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%94/