ביוגה ובאיורוודה מתייחסים לשלוש הגונות, שהן איכויות או מצבים (מצבי-רוח או מצבי-היות), של פרקריטי – של הטבע. למרות שכל תיאור מילולי יגרע ויפספס את המושג, אנסה לתאר בקצרה (ובהתאם – לא באופן שלם) את הגונות: תמס tamas מזוהה עם עייפות, עצלנות, חוסר-חשק, קהות חושים, תחושת תקיעות, ערפול ובלבלול וכמו כן עם חומר ועם מים. רג'ס rajas מזוהה עם עירנות, פעילות, אקטיביות, יצירתיות, גאווה, אגרסיביות ותוקפנות וכמו כן עם אש. סטווה Sattva מזוהה עם טוהר, שקיפות, איזון, שלווה והרמוניה, ניקיון וכמו כן עם אוויר. באתר של עמי ריין, אור על האיורוודה (מומלץ ביותר) מצאתי תיאור לשלושת המצבים הללו:
"טאמאס הוא כמו אגם דלוח בו הירח אינו משתקף כלל, ראג'אס הוא כמו אגם אולי נקי אך עם גלים ולכן הירח משתקף בו, אך באופן מעוות, סאטווה הוא כמו אגם טהור, צלול המשקף את הירח באופן מושלם" (מתוך "אור על איורוודה", עמי ריין).
באיורוודה מתייחסים לביטוי של שלוש הגונות במזון, בעונות השנה ובאקלים, בזמן השונה ביום ובאופי האדם. לדוגמה, מזון תמסי הוא מזון יבש, מיושן, מעלה עובד או לא טעים. מכלה את אנרגיות הגוף בעת העיכול. מזון רג'סי הינו מזון מר, חמוץ, מלוח, חריף ויבש. הוא ממריץ את המערכות בגוף. מזון סטווי הינו מזון טרי, עסיסי, קל, מזין, מתוק וטעים. מעניק אנרגיה לגוף. הערב והלילה נחשבים לזמן תמסי, שעות הבוקר המוקדמות (4-6 בבוקר) נחשבים לזמן סטווי, אחרי הזריחה זהו זמן רג'סי. וכך גם במערכת העיכול: אש העיכול הינה רג'סית ואילו פינוי הפסולת הינה תמסית…
מהתיאורים הללו עלולה לעלות המסקנה כי תמס הוא רע, רג'ס לא טוב יותר בהרבה ורק סטווה היא המצב הרצוי. אולם, למרות שתחושה זו עולה מטקסטים רבים חשוב לזכור שכל עוד אנו חיים בעולם, אנו מושפעים ותלויים בגונות. רג'ס דרושה למען הפעילות בעולם, למען המחשבה היצירתית והעיכול. תמס דרושה למנוחה, לפינוי פסולת ולמניעה של שחיקת יתר. שלוש הגונות דרושות על מנת לקיים חיים-ארציים-רגילים מאוזנים. כשם שהטבע משתנה ויוצא מאיזון כך גם הגונות.
ביוגה קיימת התייחסות לשלוש הגונות בוודות, באופנישדות ובבגווד גיטה, כמו גם ביוגה סוטרות של פטנג'לי ובכתבי יוגה מאוחרים יותר. בשונה מהאיורוודה, אולי בשל המוטיבציה היוגית להכחיד את הזיהוי השגוי של העצמי-פורושה עם הטבע-פרקריטי, ההתייחסות לגונות היא יותר בתרגול התודעה. בהתאם, במאמר זה ברצוני להתייחס לשלוש הגונות בתרגול היוגה ובעיקר אל מצב התודעה.
ראשית, משום שהגונות משפיעות עלינו כל הזמן ומשתנות תדיר, בכל יום כאשר אנו ניגשים אל מזרון היוגה יש בנו גונה דומיננטית אחת (לפחות). זיהוי שלה יכול להוביל אותנו לבחירת תרגול מתאים, לפחות בתור התחלה. לדוגמה, אם אני מאוד עייפה וחסרת-חשק (אבל אני רוצה לתרגל) כדאי שאשים לב לכך שאני עלולה לבטא את העייפות בתרגול, היינו, לתרגל עם חוסר תשומת לב שעלולה להוביל לפגיעה, זהו מצב תודעה תמסי. עמידת ראש תמסית תוביל לתחושת כבדות של הגוף וזרימה כלפי מטה – אשר תכביד יותר מדי על הידיים ועל הראש (ואולי משום כך לעולם לא נתחיל תרגול בעמידת ראש…). תנוחת כלב תמסית עלולה להוביל לכאבי כתפיים וגב תחתון, לדוגמה. לכן, עם המודעות לכבדות שבגוף, ייתכן שיהיה רצוי להתחיל את התרגול עם עירור הרג'ס: תרגילי נשימה מנקים, כגון קפלבהטי או אוג'יי, או אולי ברהמירי פרניאמה. טאדאסאנה או וירבדראסאנה יכולות גם לסייע. תנוחות הפוכות מפיגות עייפות ואולי גם תרגול דינאמי (כגון סוריה נמסקר) יוכל להתאים. כמובן שכל תרגול שנבחר יהיה בהתאם לאופי שלנו, להעדפות שלנו ולתחושות שלנו.
מצב תודעה רג'סי בתחילת התרגול הוא בדרך כלל זה שיוביל אותנו למזרון (אלא אם קמנו לפני הזריחה ואז מדובר במצב תודעה סטווי). מצב תודעה זה רצוי לרוב אך יש לשים את הדעת עליו: רג'ס מוגברת עלולה להובילנו לחוסר תשומת לב, חוסר התעמקות ולעבודת יתר. רג'ס היא אנרגיה מניעה אך גם מכלה ושורפת. מתיחת שריר או גיד, עומס רב שיוביל לעצירת נשימה וקפיצות שיובילו לנפילה הם מנת חלקם של אנרגיית רג'ס לא מאוזנת. לכן בתחילת תרגול כדאי אולי לשקול תרגילי נשימה מאזנים כמו נאדי שודהנה, או אולי תרגול התבוננות לכמה דקות, שירת מנטרה יכולה להרגיע ולהביא לריכוז, ותנוחות של כפיפות לפנים נוטות להרגיע מעט את המערכת.
מצב תודעה סטווי בתחילת תרגול הוא טוב, רק יש לקחת בחשבון שהוא עלול להשנות. תנוחות משנות מצבי תודעה, גם בעת השהייה וגם במעברים. שאננות וחוסר תשומת לב המכונה לעתים "זרימה" עלולה להוביל לאנרגייה תמסית או רג'סית בלי שנשים לב… מצב תודעה סטווי, לפחות בתחילת התרגול, הוא מצב תודעתי בר-חלוף. כך שגם אם ניגשתם אל המזרון בלב שמח ושליו – יש לקחת בחשבון שלאורך התרגול ייתכן שינוי דרסטי במצב התודעה. ואולי לא…
מצבי התודעה הללו יכולים להשפיע על התרגול ולהיות מושפעים ממנו. אך כיצד נזהה אותם? האם רק על ידי עייפות או עירנות? תודעה תמסית נוטה להשתעמם ולהירדם. כך שגם אם הגעתם לשיעור והמורה התחילה להסביר דבר-מה ואתם שמים לב שהבוהן הימנית שלכם מעניינת יותר, או אולי שאתם לא ממש מצליחים לשמוע את סוף המשפט – זוהי תודעה תמסית! כאשר בעת שהייה בתנוחה "הכל משתבש" ואתם מרגישים שאין לכם שליטה על האיברים, או כשאתם נרדמים בהרפייה – זהו תמס במיטבו! כאשר נשמעת ההוראה "ועכשיו לעמוד" והמחשבה הראשונה שעוברת בראשכם היא "עוד כמה דקות…" – זהו תמס. חשוב לזהות על מנת להיזהר בהמשך!
תודעה רג'סית מאופיינת בתנועה ובהתאם – אם בעת ישיבה שקטה התודעה התחילה לזפזף בין המחשבות השונות, לחשוב על העתיד, על העבר. אם מופיע בכם כעס כלפי המורה, או כלפי עצמכם, תוך כדי תרגול. אם כאשר המורה אומר "ועכשיו נשכב על הגב" אתם חושבים לעצמכם "לא! עוד ברכת השמש אחת!" או "מתי נגיע כבר לעמידות ראש?", זוהי תודעה רג'סית. אם בתוך השהייה בתנוחה אתם מרגישים צורך לעשות עוד ועוד ועוד ועוד – זהו רג'ס. אם כאשר המורה מעיר לכם אתם מיד חושבים "מה פתאום! עשיתי את זה מצוין! מי הוא בכלל!" – זהו רג'ס. אם מתחילת השיעור אתם רק "מחכים שמשהו יקרה כבר", זוהי תודעה רג'סית. כדאי לשים לב וכדאי לדעת מה לעשות עם זה, אחרת פציעות יוגה, תסכול וכעס רב צפוי בדרך…
כמובן שלא תמיד תופיע עייפות, תחושת כבדות או אנרגטיות וביקורת – אך יש לתת את הדעת על כך שהם כן נוטים להופיע, מדי פעם. אולי אתם בטבעכם יותר שקטים ושלווים, אולי התמונה שציירתי זרה לכם, אך אני מקווה שעבור חלקכם תיאור הגונות נראה סביר. כמתרגלת יוגה בזמן האחרון אני יכולה להעיד על עצמי כי לפני שהתוודעתי אל תיאור הגונות עמדתי חסרת אונים למול העייפות שהיתה כובשת אותי בזמן השיעורים, הייתי מופתעת מעצמי בכל פעם שצצה בי ביקורת כלפי המורה הנהדר שלי, והייתי נרגשת כאשר בדיעבד הבנתי שבעצם בשיעור הרגשתי שלווה מיוחדת… אלו הם הגונות, הן שם, ולדעתי – יש לשם לב לכך.
אני מאחלת לכולנו תרגול נעים – לנשום לתוך התנועה ולנוע לתוך הנשימה