"כח וחולשה כחוקרת-מתרגלת של איינגאר יוגה"
ההרצאה תתקים ביום חמישי 18 במסגרת בכנס השנתי ה-45 של האגודה האנתרופולוגית תחת הכותרת: בין "עבודה" ל"שדה": חשיבה מחודשת על ייצור הידע ועל זהות מקצועית באנתרופולוגיה העכשווית"
ההרצאה תתבסס על ממצאים ראשוניים שעלו בעבודת הדוקטורט שלי.
תקציר ההרצאה:
חקר היוגה העכשווית המתפתחת בעשור האחרון משלבת בין אנתרופולוגיה, היסטוריה, לימודי תרבות ופילוסופייה הודית. איינגאר יוגה [Iyengar Yoga] הינה מסורת תרגול עכשווית, הממקמת את עצמה כחלק משושלת היוגה העתיקה, הרווחת ברחבי העולם. מסורת זו מועברת בעיקר בעל-פה, לרוב בקבוצות, וכוללת הדגמה גופנית, מתן הנחיות מילוליות ומגע [Iyengar, 2002]. ככזו היא נכללת בהגדרה של תרבות גופנית [Body culture], המובנית תחילה דרך הגוף ורק לאחר מכן דרך האינטלקט [Eichberg, 2007]. ראוי לציין שבעוד שמסורת זו הוציאה לאור עשרות ספרים, מאמרים ועלונים, ניכר כי לצד מחקר טקסטואלי מעמיק נדרש מחקר אתנוגרפי המבקש להבין את מה שנחווה על ידי התרגול הגופני ממש. מיצובי בשדה המחקר כ"אינסיידרית", בהיותי מורה ומתרגלת במסורת איינגאר יוגה, הקל על הגישה לשומרי הסף ולנותני חסות, על ידיעת "כללי המשחק" וזיהה אותי כ"אחת משלהם" אשר חוותה על גופה את תרגול היוגה. יחד עם זאת, בשל ההיררכיה המצויה במסורת איינגאר יוגה, הקשורה במבנה של ידע/כח, דווקא מיצובי כחוקרת-אקדמאית איפשר לי חשיפה למקורות ידע ולאינפורמנטים הדורשים מעמד היררכי גבוה, אותו אני חסרה. מיצוב כפול זה של חוקרת-מתרגלת איפשר את קיומם של 47 ראיונות עם בני משפחת איינגאר ומורות בכירות במסורת זו (נכון לפברואר 2017). הרצאה זו שואבת מהממצאים הראשונים של עבודת הדוקטורט שלי, ובעיקר מהרפלקסיה בעקבות עבודת השדה שערכתי בשנתיים האחרונות בהודו, ותבקש לעמוד על הכח הטמון במעמד זה לצד דרכי התמודדות עם החולשה הטמונה במעמד כפול של חוקרת-מתרגלת.
