מדוע אנו שרים אום?
אום AUM הינה הברה מקודשת הנקראת גם פראנאבה pranava.
סימן האום נחשב לקדוש ורוחני בתרבות ההינדואית. בהינדואיזם, האום מיוחס לייצוג של האטמן, שהיא הנשמה או העצמי הפנימי ביותר, וברהמן, שהוא המוחלט, שלמות היקום, או אמת אלוהית. ההברה אום מופיעה לרוב בתחילת וסיום הפרקים בוודות, באופנישדות קדושים אחרים. היא מדוקלמת לפני ואחרי דקלום טקסטים רוחניים, במהלך פוג'ה ותפילות פרטיות, בטקסי טקסי מעברים, כמו חתונות, ולעיתים במהלך פעילויות מדיטטיביות ורוחניות.
הצליל אום מייצג את צליל הבריאה, הצליל בנוצר בעת יצירת היקום.
ג'ורג' פוירשטיין כותב שהצליל אום מורכב משלושה חלקים נפרדים אה-A , או-U מם-M, כאשר החלקים השונים מתייחים למצבי זמן ותודעה שונים: עבר, הווה ועתיד, מצב הערות החלימה והשינה.
הבהגווד גיטה מזכירה את משמעותו של האום בכמה פסוקים:
"אני אבי העולם הזה… הדבר שידוע, המטהר, ההברה אום" (פסוק 9.17)
"לפיכך, אמירת אום, טקס האש, מתן צדקה, סיגוף, כפי שמחייבים אותנו כתובים, תמיד נעשים על ידי השואפים הרוחניים" (פסוק 17.24)
היוגה סוטרות של פטנג'לי גם מזכירות את משמעות הצליל אום בהקשר של תרגול היוגה:
"המילה המייצגת אותו [את המוחלט] היא אום" (פסוק 1.27)
סוזן סטרלינד, זמרת המלמדת את "אמנות הקול", אומרת ש"כשאנחנו שרים יחד בקבוצות, דברים מדהימים קורים ברמה ביוכימית. החלק במוח שחווה הפרדה הולך לישון, ויש מצב של אקסטזה ואחדות." עוד היא אומרת – "אנחנו מחויבים להשמיע קול ולהביע את עצמנו. זה מה שאנחנו כבני אדם עושים," אומר סטרלינג. "ממש מעבר לחומת הפחד, יש שמחה מוחלטת". תלמידים שלא מרגישים בנוח לשיר מדיטציה בשקט עם המילים, או להקשיב. רק שמיעת הצלילים עשויה להרגיע חששות ולעורר את הרצון להשתתף.
מחקר משנת 2009 שנערך על ידי מדעני המוח מאוניברסיטת פנסילבניה מצא כי שירה למעשה משפרת את זרימת הדם לאזורים מוחיים. שירת מנטרה מרגיעה אזורים רבים במוח, ויוצרת תחושות של התעלות, רווחה ואושר.
