בעקבות תקופה קשה ועיונים בספר "כוחו של הרגע הזה"
הספר של אקהרט טול נראה לי רלוונטי מתמיד גם בתקופות לא פשוטות. כוחו של הרגע הזה [The Power of Now] נראה כמו ספר שמתאים לרגעים שלווים ושקטים בחיים. למה? כי מתי בפעם האחרונה אמרתם לעצמכם "הלוואי והרגע הזה יישאר לנצח"? האם ברגעים קשים? ממש לא! כשקשה לנו כל מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו הוא "מתי זה ייגמר כבר?". אנחנו נוטים לברוח ממצבים לא נעימים, או לפחות לייחל לרגע שבו הם יגמרו. זה טבעם של רגשות לא נעימים, לא פשוטים, או קשים. תרגול היוגה הוביל אותי פעם אחר פעם להיות ברגע הזה, ולגלות את כוחו של ההווה.
טול מסביר בספרו שכל תחושה שלילית נגרמת ע"י הצטברות של "זמן פסיכולוגי" (בעיניו אין באמת "זמן", אלא רק הווה, ולכן כל התייחסות לזמן היא בהכרח פסיכולוגית – כלומר, של התודעה) והכחשת ההווה. לדבריו, כל צורות הפחד, ביניהם הוא מונה חוסר נוחות, חרדה, מתח, לחץ ודאגה, נגרמות בשל היעדר נוכחות בהווה. כל צורות חוסר הסליחה, ביניהם הוא מונה אשמה, חרטה, עלבון, התמרמרות, עצבות ומרירות, נגרמות על ידי יותר מדי עבר – והיעדר נוכחות. לדבריו, אותה הגברת נוכחות בהווה היא זו שמובילה למצב מודעות המשוחרר לחלוטין מכל תחושה שלילית.
טול נשאל בספרו מספר פעמים כיצד אפשר להתמודד עם המצב הנוכחי, המצב בהווה, שבו איננו מאושרים. ותשובתו היא "שכח לרגע את המצב שלך ושים לב לחייך". וכן, טול נוטה להיות אניגמטי מספר פעמים, אבל עם קצת אורך רוח וסבלנות מתגלה כוונתו העמוקה:
"המצב שלך מתקיים בזמן.
חייך הם עכשיו.
המצב הנוכחי שלך הוא תוצר של התודעה.
חייך הם אמיתיים.
מצא את הפתח הצר המוביל אל החיים: העכשיו, ההווה."
הוא ממשיך ומסביר שעלינו לצמצמם את עצמנו לרגע הזה ממש, ולשאול האם כרגע אנחנו סובלים מבעיה כלשהי. להבין שכשאנחנו מציפים את עצמינו בבעיות (ולרוב מדובר בכאלה שאנחנו לא יכולים לפתור) – אין מקום לפתרון. בכל מצב, הוא מציע לנו, ליצור מרחב צר שבאמצעותו אפשר למצוא את החיים שמאחורי מצבינו הנוכחי. איך? על ידי החושים – להתבונן מסביב, בלי לפרש או להעביר ביקורת. להתבונן באור, בצורות ובצבעים, להיעשות מודעים לצורה השקטה של כל הדברים שמסביבנו. להקשיב לצלילים שסביבנו – בלי לשפוט. להבונן בקצב הנשימה. וכך – לנוע לתוך העכשיו.
כל זה נחמד ויפה, אומר הקול הציני שבתוכי, אבל התבוננות בהווה לא "תפתור את הבעיות" שסביבי. אני ממשיכה לקרוא ומוצאת שטול עונה מיד שלא מדובר בפתרון בעיות… אלא שמדובר על הכרה בכך שבעיות אינן קימות. מה הכוונה? קיימים מצבים – שצריך להתמודד איתם עכשיו, או לעזוב אותם ולקבלם כחלק מההוויה של הרגע הנוכחי, עד שהם ישתנו או עד שתתאפשר התמודדות איתם.
אך האם אין באמת "בעיות" ממשיות בחיים? לדעת טול, "בעיות" פירושן שאנו תקועים במצב באופן רגשי, בלי כוונה או אפשרות ממשית לפעול עכשיו, מצב שהופך באופן בלתי מודע לחלק מתחושת העצמי שלנו. ייתכן שלאלה מצטרפים גם דברים ש"צריך" או "אפשר" לעשות בעתיד, וכל אלו במקום למקד את תשומת הלב בדבר האחד שאנחנו כן יכולים לעשות – להיות בהווה…
טול מספר על אנשים שהיו במצב של סכנת חיים – הם לא מדוחים על "בעיה", כיוון שלמוח אין זמן לחשוב על הדברים ולהפוך זאת לבעיה – אלא שהיה מצב והתמודדות עימו. הוא ממשיך להסביר שהרבה ממה שאנשים אומרים, חושבים או עושים מונע על ידי פחד, שקשור תמיד בהתמקדות בעתיד וניתוח מגע עם העכשיו.
החיבור על העכשיו, אל הרגע ההווה, אל הרגע הזה, טומן בתוכו הרבה כוחות. אני מוצאת את עצמי בהווה – בעיקר כשאני מתרגלת יוגה. אז המחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה עוצרות, והמודעות כולה מתכנסת לתוך רגע אחד – הווה.