בעקבות המפגש הראשון של קורס מבוא לפילוסופיית היוגה בנושא קריאה בסוטרות היוגה של פטנג'לי אני מעלה על הכתב את עיקרי הנושאים שנידונו בהרחבה במפגש.
[button buttonsize="small" buttonstyle="bluesea" buttonlink="http://www.agiyoga.co.il/%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%A1%D7%95/"]לפרטים על המפגשים הבאים לחצו כאן[/button]
מי היה פטנג'לי?
לפי המסורת ההודית התגלמותו הראשונה של פטנג'לי היא בצורת אדון הנחשים אדיששה (Ādiṣeśa). כפי שנהוג במסורת ההודית, בעלי חיים אלוהיים מזוהים כבני ברית עבור אלוהויות אחרות (לעתים בצורת כלי רכב או יועצים). אדיששה היה בן בריתו של וישנו (Viṣṇu). מסופר כי בזמן ששניהם צפו בריקוד ההרס של שיווה (Tṇnḍavam) התעוררה סקרנותו של אדיששה, שהחל להתעניין באמנות הריקוד. שיווה הציע לו ללמוד את אמנות הריקוד ולכתוב את פרשנות הדקדוק. בעניין זה חשוב לציין שפטנג'לי, מחבר סוטרות היוגה, נתפש גם כבלשן שחיבר המהאבהאשיה (Mahābhāṣya) – טקסט חשוב על דקדוק סנסקריטי, וגם כרופא שחיבר את הצ'רקה סמהיטה (caraka-saṃhitā) – טקסט חשוב של רפואת האיורוודה. מנגד, חוקרים משערים כי לא מדובר באותו אדם (לדוגמה Meulenbeld 1999).
הסיפור ממשיך עם רצונו של אדיששה להיוולד לתוך עולם בני האדם. לאחר שנכנס למדיטציה עמוקה מצא את גוניקה (Goṇikā), שהיתה סגפנית אדוקה, חסידת אל השמש, אשר היתה למודה בדרכי היוגה. מסופר כי בזמן שגוניקה התפללה לאל השמש שישלח לה תלמיד ראוי, הפך אדיששה לנחש קטן, שנפל (בסנסקריט הפועל פט – pat) לתוך כפות ידיה המתפללות (בסנסקריט אנג'לי – Añjali). מכאן שמו בגלגולו ה'ארצי' פט-אנג'לי.
מתי נכתב הטקסט?
הדעות חלוקות בנוגע לתיארוך הטקסט. בעוד שיש הטוענים שהטקסט עתיק, אפילו מ-500 לפני הספירה, ב.ק.ס איינגאר קובע כי הטקסט נכתב ב200 לפני הספירה (Iyengar 2002:I), רוב החוקרים מסכימים כי התיארוך הוא סביבות 400 לספירה (Maas 2006, Bryant 2009, Desmarais 2008, Grinshpon 2002, Raveh 2012). להרצאתו המעניינת של פרופסור פיליפ מאס על תיארוך הטקסט לחצו כאן.
מה היא סוטרה?
סוטרה היא, מילולית, אפוריזם, אמרה, או פתגם. היגד קצר, מתומצת,לקוני, דחוס, המייצג אמת או עקרון כללי. החיסכון במילים והאפשרות לבטא תפישות עולם מורכבות בהיגדים קצרים איפשרה את שימור הטקסט שעבר ממורה לתלמיד בעל פה. הודות לאופי זה, הבנת הקונטקסט הטקסטואלי, הרעיוני, האידיאולוגי והתרבותי שאליו מתייחסים ההיגדים חשוב ביותר להבנת ההיגדים עצמם. אפשרות אחת היא ללמוד את כל ספרות הסנסקריט האפשרית שקדמה לטקסט הסוטרות, ובמיוחד את ספרות הוודות, האופנישדות, תורת הבודהיזם, דת הג'איניזם, ופילוסופיית הסמאקיה. אפשרות אחרת, נגישה יותר, היא לקרוא את הפרשנויות הנלוות לטקסט.
מה היא פרשנות הסוטרות?
ויאסה מוכר כפרשן הראשי של סוטרות היוגה של פטנג'לי, ויש הטוענים לזהות בין הפרשן למחבר. מתוך קריאת פרשנותו של ויאסה אפשר להבין את הרבדים העמוקים שמחזיקה כל סוטרה, את הרקע הטקסטואלי הרלבנטי, ואת הבחירה במילים רב משמעיות.
איך לקרוא את הסוטרות?
(1) קריאה מילולית
בידיעה שהטקסט מדוקלם ונכתב בסנסקריט, אפשרות אחת היא לקרוא את הטקסט בשפתו המקורית. יש המאמינים כי דיקלום הטקסט מהווה את הצורה הישירה וה'אמיתית' ביותר של התקשרות עם הסוטרות. החוקר הצרפתי מישל אנגו (Michel Angot) מדגיש את חשיבות דקלום הטקסט בסנסקריט. לדעתו, הלימוד המודרני של פרשנות, תרגום, ניתוח וביקורתיות 'הורג' את רוח הטקסט.
אפשרות נוספת של קריאה מילולית היא לקרוא את תרגום הסוטרות לעברית, או לאנגלית. כאשר טקסט מיתרגם משפה אחת לאחרת, גם כשהמתרגמת מנסה להיצמד למשמעויות המילוליות של הטקסט, היא נאלצת לבחור מבין מספר אפשרויות וכאן לדעתי נכנס אקט של פרשנות. בבחירת המילים בשפת התרגום בוחרת המתרגמת את המילה ה"מתאימה ביותר" להבנתה. בסנסקריט, חשוב לציין, יש לעתים מעל 20 תרגומים למילה אחת, וכולם נכונים. לרוב יותר מאפשרות אחת מתאימה גם מבחינה קונטקסטואלית, לרוב הבחירה במילה אחת או אחרת משקפת אג'נדה מסוימת.
קריאה ביקורתית של הקורא העברי תדרוש קריאה של כמה תרגומים, שלפחות בחלקם הם אקדמיים, כאשר העדיפות היא כמובן בתרגום של סנסקריט לעברית, ולא תרגום של אנגלית לעברית, כפי שנהוג בספרים רבים.
(2) קריאה פרשנית
כיוון שלכל סוטרה מתלווה פרשנות, תתכן קריאה של השניים גם יחד. הפרשן העיקרי והחשוב ביותר של סוטרות היוגה הינו ויאסה (המתוארך למאה ה-4 לספירה), אך ישנם פרשנים נוספים ומאוחרים יותר אשר הסבירו את הסוטרות, ואת פרשנותו של ויאסה, באופנים שונים:
אדי שנקארה -אדוייטה וודנטה (המאה ה-8-9 לספירה)
וצ'ספטי מישרה – בעל ידע וודי, ברהמיני ובודהיסטי (900-980 לספירה)
המלך בהוג'ה- שאייווי (1010-1055 לספירה).
ויג'ננה בהיקשו – ואיישנאווי (המאה ה-15-16 לספירה)
(3) קריאה דיאלוגית
לדוגמה, את 4 הסוטרות הראשונות אפשר לקרוא ברצף, אחת אחרי השנייה:
1.1 (לכן, משסיימנו את הנושא הקודם) כעת, הוראת היוגה. 1.2 יוגה היא הדממת תנודות התודעה. 1.3 אז הרואה שרוי במצב של צורתו הטבעי\העצמי. 1.4 אחרת (הרואה שרוי) במצב של (זיהוי עם) תנודות (התודעה).
בקריאה דיאלוגית הקוראת משלימה את הפערים שבטקסט מתוך מחשבה שהטקסט הינו הוראה של המורה לתלמיד, אם כך – מה שאל התלמיד כדי לקבל את התשובה שנותן המורה? אפשר לראות זאת כמשחק מחשבה יצירתי, או כאינטרקציה אמיתית עם הטקסט.
לדוגמה:
תלמיד: עכשיו, אחרי שלמדנו את ספרות הוודה, האופנישדות, הטקסים הבודהיסטים, הטקסטים הג'איינים וכמובן את פילוסופיית הסאמקיה, מה נלמד עכשיו?
מורה: 1.1 כעת, משסיימנו את הנושא הקודם, הוראת היוגה
תלמיד: קראתי את המושג יוגה בספרות שלימדת אותי בעבר. אני יודע שליוגה יש משמעויות שונות בהקשרים שונים. מה היא הגדרת היוגה אותה תלמד אותי עכשיו?
מורה: 1.2 יוגה היא הדממת תנודות התודעה
תלמיד: הדממת תנודות התודעה? מה קורה לאדם במצב כזה? האם מצב כזה מחייב מוות? האם מצב זה מוביל לשמחה? לידע מסוג חדש?
מורה: 1.3 אז הרואה שרוי במצב של צורתו הטבעית\האמיתית
תלמיד: ומה קורה אם לא משקיטים את תנודות התודעה? באיזה מצב נמצא אדם שבו תנודות התודעה פעילות?
המורה: 1.4 אחרת (הרואה שרוי) במצב של (זיהוי עם) תנודות (התודעה)
(4) קריאה חווייתית
בעוד שחוקרים חלוקים בדעתם האם מחבר הסוטרות היה מתרגל יוגה בעצמו, לא פעם נוצרת תחושה בעת הקריאה שפטנג'לי מתאר את חוויותיו מאשר מסכם מתוך טקסטים קיימים. מכאן, שקריאת סוטרות היוגה, לצד הפרשנות, יכולה להיות מובנת מתוך תרגול היוגה עצמו, ולאו דווקא מתוך תרגום או מחשבה עמוקה לתוך הרעיונות הפילוסופיים של הטקסט.
לסיכום
סוטרות היוגה של פטנג'לי מהוות טקסט חשוב ומעניין במסורת היוגה. לצד האפשרות לקריאה אינטלקטואלית הטקסט מזמין את מתרגלי היוגה להבין באופן עמוק יותר את חוויותיהם הנובעות מתוך תרגול היוגה עצמו. קריאה אינטלקטואלית משוללת חוויות וניסיון אישי עשויה להחטיא את העיקר. יחד עם זאת, קריאה מילולית, בין אם בסנסקריט מבלי להבין את השפה, קריאה של טקסט מתורגם משולל קונטקסט ורקע מתאים, עשויים לבלבל את הקורא ולהוביל לחוסר ידע.
אגי ויטיך, דוקטורנטית בחוג למדעי הדתות, האוניברסיטה העברית בירושלים. חוקרת יוגה ונשים במסורת איינגאר יוגה. בוגרת תואר שני, MA במדעי הדתות באוניברסיטה העברית, תואר ראשון BA במדעי הדתות ובפילוסופיה.