מתרגלת יוגה שתיים-עשרה שנים בארץ ובהודו. ומלמדת בשש השנים האחרונות יוגה בירושלים. בוגרת האוניברסיטה העברית בחוג לפילוסופיה ומדע הדתות. לומדת לקראת תואר שני במדע הדתות בדגש סנסקרט, טמילית ויוגה. לומדת לקראת תעודה בתזונה קלינית ובריפוי בצמחי מרפא (הרבליסטית קלינית).
צעדים ראשונים ביוגה…
את דרכי עם היוגה התחלתי לפני כשמונה שנים בסטודיו של מישל ארדיסון בנווה שאנן.
התרגול עצמו נראה לי מסקרן וקצת משונה, אבל התמדתי עם השיעורים כי התחלתי לחוש בהשפעות התרגול. בתחילה לא הייתי בטוחה אם הקלות שאני מרגישה לאחר השיעורים נובעת אולי ממשהו אחר, חשבתי שהגוף שלי מתחיל להתעצב בגלל שינוי תזונתי כלשהו (למרות שלא היה כזה) אבל כשהתחלתי לראות את הקשר שבין השינויים המתחוללים בי לבין התרגולים הקבועים סקרנותי גברה עוד יותר. מה קורה? האם התרגילים בשיעור השפיעו עלי? המשכתי לחקור את גופי ואת השפעות תרגול היוגה עליו ונדהמתי לראות שיפורים נספים. השינה היתה טובה יותר, בבוקר הרגשתי מלאת מרץ ובכלל – הרגשתי טוב יותר. אט אט כבר לא יכולתי לחכות לחזור לתרגול!
אז איזו שיטה אני מתרגלת?
עם השנים נחשפתי לעוד ועוד שיטות תרגול יוגה. בכנס היוגה הראשון שהתקיים בארץ נחשפתי לשיטות רבות, שונות, הדורשות ביגוד שונה ומזרנים שונים… הרגשתי מבוכה רבה. המורה שלי לא נתן שם לשיטת התרגול שהוא לימד, הוא פשוט לימד "יוגה".
"איזו יוגה את מתרגלת? אתם קופצים? אתם מזיעים? אתם משתמשים בקוביות וברצועות? אתם משתמשים בכלל במזרן?" הכיצד אני לא יודעת איזו שיטה אני מתרגלת? האם אני מתרגלת "סתם" יוגה?
כשהפנתי את השאלות למורה שלי, הוא חייך.
הרי יוגה היא איחוד, היא אחדות, היא אחת. אם היוגה היא אחת – למה לתת לה כל כך הרבה שיטות? הבנתי. הבנתי אז שני דברים. האחד הוא שהדרך היא אכן אחת, יוגה היא אחת, על כל שמותיה. בנוסף גם הבנתי שאנשים קוראים לשיטות שונות בשמות שונים על מנת להבין את ההבדלים שבין הזרמים השונים. כדי לדעת מנין שואבת שיטת התרגול את הידע שלה. נכון, הידע הוא אחד והדרך היא אחת, אבל אופנים שונים מובלים אליה.
הצימאון ליוגה הוביל להוראה
לאחר מספר שנים של תרגול המורה שלי עזב את הארץ והמשכתי לתרגל לבד – אבל הצימאון רק גבר עם הזמן.
הגעתי לקורס מורים ליוגה ויניאסה בוינגייט, אצל המורה ליאורה קסטנבוים והמורה שחר בן דוד. נחשפתי לשיטת תרגול המתאימה את התרגול למתרגל ולא להיפך. אין צורך להגיע למקום מסוים, לחקות את התמונות בספר או להציץ לצדדים. בשיטה הזו מצאתי הרבה כבוד לגוף, להבדלים שבין הגופים השונים, לעדינות שבה ניגשים לתנוחות תוך שימת לב למגבלות הגוף – כנקודה שממנה אפשר להתחיל ולצמוח. בשיטה זו מצאתי את המפתח לתרגול – הנשימה.
עם כל שאיפה ~ התרוממתי מעלה, למדתי עוד ועוד, קראתי מאמרים וספרים רבים, איתגרתי את עצמי בעולם היוגה.
ועם כל נשיפה ~ שקעתי פנימה אל עצמי, חקרתי שוב את גופי ואת תחושותי…
ההפתעה האחרונה חכתה מעבר לפינה. למרות שיוגה נתפשת לעיתים כתרגול גופני-רוחני-אינדיוידואליסטי-אגואיסטי-מבודד בעיני היא תמיד היוותה איחוד. ובמקרה המדובר, איחוד של האדם עם סביבתו. גיליתי שבשכונת מגורי לא מתקיימים תרגולי יוגה. מיד פתחנו בקבוצת תרגול ומאז השביל רק הוביל לעוד ועוד מפגשים עם אנשים, מתרגלים, מורים, מחפשים ומוצאים…
אך עם הזמן צצו עוד שאלות וסקרנותי גברה. כך הגעתי אל מרכז איינגאר יוגה בירושלים, אל המורה אפרת מיכלסון, אשר פתחה בפני עולם חדש ועשיר של ידע ותובנות. מזה חמש שנים שאני זוכה ללמוד ממנה והיא מהווה עבורי השראה אדירה…
הקרקוע הוביל לפתיחת סטודיו
עם הזמן התרגול העמיק והרצון לפתוח סטודיו ליוגה הכה שורש. לאט לאט, עם הרבה תמיכה מהקרובים אלי ומתלמידי, פתחת את הסטודיו שלי בבקעה – עם לא מעט חששות ועם התרגשות רבה. כיום הסטודיו מלא, בכיתות תרגול למתחילים ולממשיכים, לנשים בהיריון ולאחרונה גם בסדנאות בימי שבת, קורס ערב בנושא הפילוסופיה של היוגה ומתוכננים עוד אירועים להמשך…
תודה לכולם על המסע המופלא